מאת: נטע-לי גרייבר בן שושן, מנכ"לית עמותת "האינטרס שלנו"
שנת 2025 יכלה להיות שנת הפריצה הגדולה של השוק החופשי בישראל. זו הייתה השנה שבה יכולנו לנצל את מצב החירום – כפי שעשינו בצמתים היסטוריים בעבר – כדי לפרק את השלשלאות הארכאיות של העיוותים הכלכלים בשוק הישראלי, בדגש על התכנון המרכזי ולהחזיר את הכוח לידי הצרכנים. אך במבט לאחור, אנו מגלים ש"כמעט" ו"כלום" זה אותו הדבר. שוב בחרו ב"חצי כוח" במקום בשינוי השורשי הדרוש, ושוב תועדפו קבוצות לחץ על פני הציבור כולו, בזמן שהאחרון משלם מיליארדים על הנצחת המצב הקיים.
כשארגוני הכוח עוצרים את המחר
מערכת החינוך שלנו בולעת בכל שנה תקציב עתק של כ-92 מיליארד ש"ח, אך התוצאות וההישגים של התלמידים – רק מתדרדרים. במקום לרענן את השורות בכוח אדם צעיר ואיכותי – כזה המעוניין בעבודה משמעותית בשכר הוגן ולא במשרה של 25 שנים עם תנאי קביעות מאובנים – המערכת מחוייבת ומשועבדת למודל של טבלאות ותק ארכאיות. אפילו הסיכום המינימליסטי על העסקת 6% בלבד מהמורים בחוזים אישיים טורפד על ידי ארגוני המורים. בלי חוזים אישיים, נמשיך לקבל מערכת שבה 40% מהמורים בתיכון מלמדים מקצועות שלא הוכשרו אליהם, רק כדי לשמר את כוחו של הוועד.
גם בכבישים ה"כמעט" חוגג. המדינה ממשיכה לשפוך מיליארדי שקלים בסבסודים לתחבורה ציבורית ריכוזית ולא יעילה. ובשוק המוניות? למרות הכרזות השרה על כניסת ,Uber השוק נותר חסום ברגולציה קטלנית הדורשת עד 270,000 ש"ח עבור "מספר ירוק" ומחייבת בכל שנה באגרות, ביטוחים ודרישות מיוחדות לרכב המונית. העיוות הזה הוליד שוק שחור של 35,000 דרייברים שצומח מתחת לאף של המדינה, פשוט כי הרגולציה הפכה את השירות החוקי לבלתי כדאי.
המאבק על הביצה והחלב
הציניות מגיעה לשיאה בצלחת של כולנו. ענף הביצים מספק דוגמה עצובה לתכנון ריכוזי שבו ישראל מדורגת מזה עשורים בין המקומות הראשונים בעולם ביוקר הביצים – 40% מעל ממוצע ה .OECD -השנה התנהל מאבק אימתני של קבוצות אינטרס שניסו לדחות את כניסת הרפורמה בענף עד שנת 2050 – מהלך שעלותו המצטברת למשק מוערכת ב- 9 מיליארד ש"ח. "אצולת המכסות", המיוצגת על ידי בעלי עניין המכהנים בכנסת, דואגת שמשפחות ישראליות ימשיכו לשלם חצי מיליארד שקלים עודפים מדי שנה על מוצר יסוד.
במשק החלב, אנו שבויים במודל סובייטי ארכאי שבו פקיד קובע כמה מותר לייצר ובאיזה מחיר. התוצאה? מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה ב- 77% מהאיחוד האירופי, למרות שתנובת החלב לפרה כאן היא מהגבוהות בעולם .הניהול הריכוזי הזה מייצר לא רק מחיר מופקע, אלא גם מחסור עונתי קבוע במוצרי יסוד דווקא כשצריך אותם ביותר.
השותף הסמוי והרעב בסופר
בזמן שפוליטיקאים מאשימים את ה"טייקונים", המדינה היא השותף הסמוי האמיתי שלנו בכל עגלת קניות . היא זו שהזניקה את עלויות ההובלה ב- 61% (מדד האוטובוסים), את החשמל ב- 23% ואת הארנונה ב 5.29%.- היא גובה מס בלו בגובה 50% ממחיר הדלק, מכתיבה את מחירי החלב, הלחם והביצים ואפילו מטילה מכס של 6.75 ש"ח על כל קילו עוף.
ועוד לא הזכרנו את הלובי החזק של הגנרלים שדואג ל-1.7 מיליארד ש"ח בשנה עבור "הגדלות רמטכ"ל" בלתי חוקיות נהנים מהגנת הממסד, ואנחנו – הציבור משלמים את המחיר ביוקר המחיה ובשירותים כושלים.
שעת המבחן של הנועזות
ההיסטוריה הישראלית הוכיחה שכאשר העזנו – צמחנו. אחרי מלחמת ששת הימים ב-1968, התמ"ג זינק ב- 16.2% בשנה אחת והאבטלה צנחה ל-2.3% בזכות ליברליזציה ופתיחת השוק. בשנת 1985, תוכנית הייצוב הנועזת הצילה את המשק מקריסה.
שנת 2025 הייתה שנה של עוז על הנייר ורעד בשטח. התקציב הקרוב והחודשים הקרובים הם ההזדמנות האחרונה של הממשלה הנוכחית להפסיק את מצעד ה"כמעט". היא עדין יכולה לבטל את המעמד הסטטוטורי של מועצות הייצור (כמו מועצת הצמחים, החלב והלול), לחסל את משטר המכסות, לפתוח לתחרות אמיתית את שוק המוניות ולקיים סוף סוף את החוזים האישיים בחינוך.
הגיע הזמן להפסיק לתכנן את השוק ולתת לו לעבוד. רק שחרור אמיתי מכבלי הבירוקרטיה והאינטרסים הצרים יהפוך את ישראל לכלכלה חופשית ומשגשגת – בלי אבל ובלי "כמעט".
פורסם לראשונה במקור ראשון דצמבר 2025
