הנדון: הערות לטיוטת רפורמת הפיקוח על הבנקים בתחום העמלות הנגבות ממשקי בית ועסקים קטנים על שירותי ניהול חשבון תשלום וכרטיס חיוב מיידי (דביט)
- תקציר מנהלים
עמותת "האינטרס שלנו" מתנגדת לרפורמה המוצעת, המהווה ניסיון נוסף לניהול מרכזי של מחירי שירותים בנקאיים. במקום להסיר חסמי כניסה המונעים תחרות, בנק ישראל בוחר בפיקוח מחירים "קוסמטי" שעלול לייקר את השירות לרוב הציבור, להנציח את אדישות הצרכן ולחבל ביעדי הרפורמה המבנית המבורכת להקמת בנקים חדשים בישראל.
- ניתוח עובדתי: הפער בין יעדי הרפורמה לנתוני השטח
א. חוסר התאמה לצורכי רוב הציבור (אפקט העיגון)
בנק ישראל מציע תקרה של 10 ש"ח לחודש עבור 100 פעולות ו-5 ש"ח לעד 2 פעולות. אולם, נתוני המערכת חושפים חוסר הלימה מובהק:
- כ-60% מהלקוחות משלמים כיום פחות מ-10 שקלים בחודש עבור עמלות עו"ש.
- רק כ-20% מהלקוחות משלמים עמלות הגבוהות מהתקרה המוצעת.
אנו סבורים כי קביעת מחיר מקסימלי בשוק ריכוזי מייצרת אפקט של "עוגן מחיר" (Price Anchoring). בנקים שהציעו עד כה פטורים או מחירים תחרותיים יזכו ללגיטימציה רגולטורית להעלות את התעריף ל-10 שקלים "בפיקוח". הרפורמה עלולה להפוך את ה"תקרה" ל"רצפה", ובכך לייקר את השירות לרוב הציבור שנהנה כיום מתנאים עדיפים. נזכיר כי במחצית הראשונה של 2025 18% מרווחי הבנקים היו מעמלות העו"ש (כחצי מיליארד ₪).
ב. הנצחת הצרכן הפסיבי דרך מנגנון הצירוף האוטומטי
בנק ישראל מודה כי רפורמת ה"מסלולים" מ-2014 נכשלה, שכן רק 16% מהלקוחות הצטרפו אליה במהלך שנת 2025. הפתרון המוצע כעת הוא צירוף אוטומטי של כלל הציבור לשירות החדש.
לשיטתנו, מנגנון זה "מרדים" את הערנות הצרכנית. במקום לעודד לקוחות לאוריינות פיננסית, השוואת מחירים ומעבר לבנקים דיגיטליים זולים או לשחקנים חדשים, בנק ישראל דה פקטו יקבע את הלקוח בבנק הקיים שלו תחת אשליה של "מחיר מפוקח".
- "מס העו"ש השקט": העיוות הכלכלי האמיתי
הפיקוח מתמקד בעמלות עו"ש המהוות נתח זניח מרווחי הבנקים (כחצי מיליארד ש"ח בשנה). אולם, הנתונים העולים מדוח הממ"מ מצביעים על עיוות עמוק בהרבה:
- הציבור מחזיק כ-228 מיליארד ש"ח ביתרות עו"ש של משקי בית.
- כ-92.4% מיתרות אלו (כ-211 מיליארד ש"ח) אינן נושאות ריבית כלל.
- הריבית הממוצעת המשולמת לציבור על יתרות אלו עומדת על 0.1% בלבד.
בנייר עמדה שהפיקה, מדגישה המועצה לצרכנות כי זהו כשל שוק מובהק שבו הבנקים מפיקים רווחים של מיליארדי שקלים מכספי הציבור ללא נטילת סיכון וללא מתן תמורה. פיקוח על עמלות של שקלים בודדים הוא "עלה תאנה" המסיט את המבט מרווחי העתק (כ-29.7 מיליארד ש"ח רווח נקי ב-2024) הנובעים מהחזקת כספי הציבור ללא עלות הון כמעט.
- הניתוח הלוגי: מדוע ה"תקרה" תהפוך ל"רצפה" ותפגע בצרכנים
עמדת "האינטרס שלנו" היא כי התערבות בנק ישראל מזיקה אקטיבית לרווחת הצרכן:
- העדר נחיצות אופרטיבית: מאחר שרוב הציבור (60%) כבר משלם כיום פחות מהתקרה המוצעת, הרי שאין צורך בשירות "מגן" מצד הרגולטור. השוק החופשי כבר סיפק לאותם לקוחות פתרונות זולים יותר מיוזמתו.
- יישור קו רגולטורי: ברגע שהמדינה מעניקה "חותמת הכשר" למחיר של 10 ש"ח כסטנדרט שירות, היא מנטרלת את התמריץ של הבנקים להתחרות על מחירים נמוכים יותר. בנקים שהציעו עד היום "חשבון ללא עמלות" ירגישו לגיטימציה מלאה להעלות את המחיר ל-10 שקלים "המותרים בפיקוח". התוצאה תהיה פגיעה ישירה באותם 60% מהציבור שנהנו ממחירים מוזלים.
- פגיעה ברפורמה המבנית
הוועדה למיזמים ציבוריים אישרה במרץ 2026 לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק קידום התחרות בשוק הבנקאות, המעודדת הקמת "בנקים זעירים" ו"בנקים קטנים" במטרה לאפשר לשחקנים חדשים לקבוע תעריפון עמלות עצמאי במנותק מבנק ישראל.
- חסימת תחרות: קביעת "חבילה אחידה" ומפוקחת על ידי בנק ישראל שוחקת את היכולת של בנקים חדשים לבדל את עצמם באמצעות "עמלות אפס" או מודלים יצירתיים.
- קיבוע הריכוזיות: נתוני בנק ישראל מראים כי התמסורת של הריבית לפיקדונות משקי הבית היא 64% בלבד, לעומת 92% במגזר העסקי. פיקוח מחירים אינו מחליף את הצורך בכניסת שחקנים רעבים שיאלצו את המערכת להתחרות על הלקוח.
- לקחים מהעולם:
הניסיון הבינלאומי מוכיח כי פיקוח מחירים אינו מבטל עלויות, אלא מסיט אותן למקומות פחות שקופים:
- מקרה הבוחן האמריקאי (2010 , Durbin Amendment): גבלת עמלות הסליקה הובילה לצניחה בזמינות חשבונות "עו"ש בחינם" מ-75% ל-39%, כשהבנקים גלגלו את אובדן ההכנסות לעמלות ניהול חשבון ודרישות מינימום גבוהות שפגעו באוכלוסיות מוחלשות.
- הגבלת עמלות בבריטניה (FCA, 2020): אשר הוגבלו עמלות החריגה (Overdraft), הבנקים העלו את הריבית הבסיסית על חריגות לשיעור אחיד וגבוה של כ-40%, ובכך פגעו בצרכן האחראי לטובת הלווים ה"כרוניים".
- הלקח הכלכלי: פיקוח על עמלות העו"ש הגלויות יגרום בהכרח לסבסוד צולב – התנפחות עמלות אחרות או לייקור הריבית על הלוואות ומשכנתאות.
- המלצות אופרטיביות:
- ביטול מחירי המקסימום המפוקחים: מניעת יישור קו של השוק כלפי מעלה ופגיעה בצרכנים.
- מתן קדימות לרפורמה המבנית: החרגת בנקים קטנים וזעירים מהפיקוח כדי שישמשו כ"קטר" של עמלות אפס ותחרות אגרסיבית.
- שקיפות ברווחי הריבית: חיוב הבנקים להציג ללקוח מדי חודש כמה כסף הם הרוויחו מהריבית על יתרת העו"ש שלו.
- הסרת חסמי כניסה: השקעת משאבי הפיקוח בפישוט הרישוי לבנקים חדשים ובחיזוק התודעה הציבורית למערכת "מעבר בקליק".
לסיכום: הדרך היחידה להורדת יוקר המחיה הבנקאי היא תחרות חופשית. אנו מאמינים כי ההליך המוצע בטיוטה זו הוא פתרון שיתגלה כפוגע בצרכן בטווח הארוך, כפי שקרה במדינות אחרות אשר ניסו ליישמו.
מקורות מידע:
- המועצה הישראלית לצרכנות (2024): עמדת המועצה בנושא הצעת חוק הבנקאות (ריבית על יתרת זכות).
- מרכז המחקר והמידע של הכנסת (יוני 2025): "נתונים על יתרות עו"ש, פיקדונות וריביות", כתיבה: נעם בוטוש.
- בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים (מרץ 2026): טיוטה לעדכון כללי הבנקאות (עמלות) – רפורמת "חשבון תשלום" ודמי כרטיס דביט.
- הוועדה למיזמים ציבוריים, הכנסת (מרץ 2026): הצעת חוק קידום התחרות בשוק הבנקאות.
